פסק-דין בתיק תא"מ 22447-08-11

זוהי תביעה להשבת 3,000 ש"ח אשר ניתנו לנתבע כהלוואה, כטענת התובע.

בהתאם לנטען בכתב התביעה ובתצהיר העדות של התובע, הרי שביום 5.12.10, או בסמוך, לכך הלווה התובע לנתבע 3,000 ש"ח באמצעות העברה מחשבון התובע בבנק לאומי לחשבון של הנתבע וזאת על פי בקשת הנתבע מאביו של התובע. מפאת חלוף הזמן לא עלה בידי התובע לאתר אסמכתא להעברה. על פי הסיכום היתה ההלוואה מיועדת להיות מוחזרת בתוך שבוע ימים, אך עד היום לא הושבה ההלוואה. התובע הגיש מטעמו גם תצהיר של אביו, מר אלי קצירי, אשר חזר, פחות או יותר, על האמור בתצהירו של התובע.

הנתבע טוען כי אינו מכיר את התובע, לא פגש אותו ולא דיבר איתו מעולם והוא לא ביקש ממנו הלוואה בסכום כלשהו בשום מועד, ולא היה שום סיכום עם אף אחד לגבי מועד החזרת ההלוואה שמעולם לא ניתנה.

אביו של התובע, מר אלי קצירי, העיד בחקירה נגדית כי ההלוואה הועברה מחשבון בנו התובע כי לו לא היתה יתרת זכות באותה העת. לדבריו, הניסיונות להוציא אף דף החשבון מהבנק על מנת להוכיח את העברת ההלוואה, לא היתה אפשרית, אך לדבריו אישר הנתבע בפני מר אבי גיאור כי קיבל כסף בהעברה מהתובע וכי הסיבה שהוא לא מחזיר את הכסף היא בגלל שיש לו, לאלי קצירי, או לב"כ התובע, עו"ד וייג, חוב כלפי הנתבע.

התובע עצמו העיד כי שוחח עם הנתבע על ההלוואה במשרדו של הנתבע וכי מסר לנתבע מכתב, אך הוא לא יודע מה תוכנו, והוא מעריך שיתכן והדבר קשור להלוואה. לדבריו, אביו הוא שביקש ממנו להעביר את ההלוואה לנתבע. גם הוא טען כי לא ניתן היה למצוא בבנק את המסמך המאשר את העברת הכספים.

הנתבע נחקר בחקירה נגדית שרובה לא היה כלל רלבנטי למחלוקת נשוא התביעה. כאשר נשאל על ההלוואה עמד על הכחשתו בענין ההלוואה ואמר כי לא היו דברים מעולם.

מושכלות יסוד הן כי התובע הוא הנושא בנטל השכנוע בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה.

בנסיבות מקרה זה, כאשר התובע ציין בתצהירו כי ההלוואה ניתנה לנתבע באמצעות העברה בנקאית, הרי שהדרך הפשוטה ביותר להוכיח זאת היא בהמצאת תדפיס חשבון בנק או אסמכתא בנקאית על מקור הכספים והחשבון שאליו הופקדו. אין מדובר בראיה שקשה להשיג אותה, וטענת התובע כי לא ניתן היה למצוא אף דף החשבון היא טענה מופרכת, בלתי מתקבלת על הדעת וחסרת הגיון ועיגון. מדובר בכספים, שעל פי טענת התובע, הועברו לנתבע בחודש דצמבר 2010 או בסמוך לו, כך שאין המדובר בתאריך רחוק שלא ניתן להתחקות אודותיו.  

התובע ואביו לא ציינו מהם הקשיים ומהי המניעה להציג את דף החשבון המאשר את העברת הכספים זולת הטענה כי ניסו להוציא את הפעולה מהבנק והדבר לא היה אפשרי. טענה זו אין בידי לקבלה: התובע לא הביא כל תימוכין מהבנק כי לא ניתן היה לקבל את דפי החשבון הרלבנטיים, ולמצער, יכול היה התובע לבקשת מבית המשפט ליתן צו לבנק על מנת לקבל את דפי החשבון המתאימים כדי להוכיח את מתן ההלוואה. איני מקבל את טענת התובע כי היה על הנתבע להביא את דפי החשבון שלו כדי להזים את טענת ההלוואה, שכן כל עוד ההלוואה מוכחשת על ידי הנתבע, נושא התובע הן בנטל השכנוע והן בנטל להביא ראיה להוכחת טענתו.

הלכה היא כי מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו.  כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה. הימנעות מהבאת אותה ראיה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשויה היתה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה, שהיא פועלת לחובת מי שנמנע מהבאת אותה ראיה.  אין לך כמו מקרה זה בו פועל הכלל במלוא עוצמתו ותוקפו.

התובע ניסה להוכיח באמצעות עדותו של מר אבי גיאור  את מתן ההלוואה. מר גיאור נשאל ע"י ב"כ התובע והשיב כך:

ש.     אם כך תאשר, שבישיבה המרובעת, הנתבע ביקש ממר קצירי האבא הלוואה של 3000 ש"ח?

ת.       אני מעורה בנושא, אבל מאחר שעברו 5 שנים מאז. אני לא זוכר שבאותה פגישה נתבקש אלי קצירי להלוות לנתבע 3000 ש"ח. אני יודע שבדיעבד מר קצירי אמר לי שהוא הלווה לנתבע 3000 ש"ח.

ש.     נכון שגם מר יוסי שקד אישר לך שהוא קיבל מאלי קצירי 3000 ש"ח?

ת.       אני לא זוכר.

ש.     בפגישה המרובעת, אני אומר לך, ששמעת, כי ישבת לידי, שהנתבע ביקש ממר קצירי 3000 ש"ח הלוואה קצרת מועד?

ת.       אמרתי ועניתי, מהר, אז אמרתי שאני זוכר שבאותה פגישה מרובעת עם הנוכחים שציינתי, הסוגיה שעלתה בנושא שלי נרקיס בשאלתך הקודמת, הייתה בנושא המחאות הזכויות שניתנו ע"י שובס סוכנויות לשלי נרקיס בתיקים שייצג את החברה עו"ד שקד, ואמרתי ואני חוזר ואומר, שלא זכור לי ספציפית לגבי אותה פגישה שהתבקשה באותה פגישה הלוואה ע"י שקד מניר קצירי, בדיעבד, ידוע לי מדברי קצירי שהוא הלווה לשקד את הכסף הנדון.

ובהמשך נשאל והשיב:

ש.     נכון שאמרת למר קצירי אמרת לו שהנתבע לא מוכן להחזיר את ה-3000 ש"ח עד שאנחנו, אני ומר קצירי, לא ניתן לו שכ"ט משובס סוכנויות, זה נכון?